תחרות בין קופות החולים במקום ועדת סל מיוסרת

חוק ביטוח בריאות ממלכתי אושר בכנסת ב־ 1994 , הרבה בזכות המאמץ לקידום החקיקה שהשקיע שר הבריאות דאז, חיים
רמון. בחוק נקבע עקרונית כי סל התרופות והשירותים שכל אזרח זכאי לקבל הוא סל השירותים של קופת חולים כללית כפי שהיה
במועד כניסת החוק לתוקף. פירוט סל השירותים, הקובע את השירותים והתרופות שארבע קופות החולים חייבות לתת לחברים בהן, נקבע, ב־ 1995 , בצו שהוציא שר הבריאות דאז, ד”ר אפרים סנה.

העיקרון כי המדינה – כלומר משרד הבריאות – היא הקובעת את סל התרופות ומעדכנת אותו מדי שנה, נשמר מאז.
על מנת להסיר מעליו את האחריות הכבדה מאוד של בחירת התרופות והטכנולוגיות המתווספות לסל השירותים מתוך השפע הרב של חידושים ברפואה, ובסד התוספת המצומצמת לתקציב של משרד הבריאות אין שליטה על גודלה, המשרד הקים את ועדת הסל שחברים בה אנשי רפואה בולטים, נציגי קופות החולים ואנשי ציבור. הוועדה מקבלת את ההמלצות מכל האיגודים הרפואיים וגם מבתי חולים ומגופים אחרים, ובסדרת דיונים מרתוניים מתעדפת את ההמלצות השונות, תוך התחשבות בתועלת היחסית של התרופות החדשות לעומת הקיימות, מספר
החולים שעשוי להזדקק להן ועלות הטיפול. הרשימה נחתכת, באכזריות, בגבול התקציב שאושר לאותה שנה, על ידי האוצר.

להורדת המאמר המלא