Skip to Content

האם לחסן ילדים כנגד פוליו ?

2016 נובמבר 22 / כ"א חשון ה' אלפים תשע"ז
דילמת הפוליו:
המלט של שיקספיר רלוונטי כיום יותר מתמיד. לחסן או לא לחסן.
- ,

האם לחסן 200,000 ילדים הצעירים מגיל תשע בווירוס פוליו מוחלש (החיסון ע"ש סיבין), ולחשוף אותם לסיכון של אחד למיליון שמי מהם, או מסביבתם, יחלה בפוליו, או להמנע מחיסון ?
האם להמשיך לעקוב אחר הופעת הווירוס הפראי במערכות הביוב, באיזורי הארץ השונים ולכוסס צפרניים מפני האפשרות שיום אחד יתגלה החולה הראשון. את הסיכון של החיסון אפשר להעריך, במגבלות החיזוי הסטטיסטי, על סמך ניסיון העבר במדינות רבות. את הסיכון להופעת מקרי מחלה כתוצאה מהדבקה בווירוס הפראי, שמספר הנשאים שלו אינו ידוע , קשה יותר להעריך. לעין הבלתי מקצועית זו נראית הסכנה הגדולה יותר. לעומת זאת מחלה הנגרמת על ידי פעולה רפואית (החיסון) קשה יותר לעיכול מאשר אירוע דומה שנגרם מדי שמיים.

המלצה

לו אני היום הורה לילד צעיר מגיל תשע, הייתי מבקש שיחוסן

אם לחסן 200,000 ילדים הצעירים מגיל תשע בווירוס פוליו
הדילמה העומדת כעת לפתחם של מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות היא הדילמה הקלאסית שכל רופא עומד בפניה יום יום. רופא שירתע מתופעות לוואי של תרופות לא ירשום אנטיביוטיקה וחוליו עלולים למות מזיהום. קרדיולוג שירתע מסיבוכי הצנתור הכלילי ,והם אינם מעטים, לא יצנתר וחוליו יסבלו מאוטם בשיריר הלב. כירורג שיחשוש מסיבוכי ניתוח יהסס לנתח ויגרמו תחלואה ותמותה לחוליו.
משפט המפתח של שבועת הרופאים ( Primum non nocere ראשית לכל,אל תגרום נזק) מפורש ברפואה המודרנית כצורך לשקול את הטובה מבין האפשרויות מבחינת תועלת/סיכון. זהו, ברוב המקרים, שיקול מורכב מאד כיון שהסיכון לעולם אינו אפס ולעיתים הוא מאד משמעותי. למרות זאת הרופא רושם תרופות ומצנתר ומנתח כי להערכתו הסיכוי לעזור רב מן הסיכון להזיק. לשני הפרמטרים, הסיכוי והסיכון, אין,לעיתים קרובות, מימד כמותי ברור. לכן הלבטים רבים ,ההחלטות אינן פשוטות , יש הרבה כאבי בטן ויש גם טעויות קלות וחמורות. הבקרה והשיפוט שבדיעבד מועילים למערכת ללמוד ולהקטין את הסיכון בעתיד. אולם,הם אינם מועילים לחולה שניזוק מן הטעות. זהו אופיה של העשייה הרפואית ואין לנו חלופה בטוחה יותר.

הדילמה העומדת כעת לפתחם של מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות היא הדילמה הקלאסית שכל רופא עומד בפניה יום יום. רופא שירתע מתופעות לוואי של תרופות לא ירשום אנטיביוטיקה וחוליו עלולים למות מזיהום

החיסון מפני פוליו

שאלת החיסון מפני פוליו היא שאלה רפואית קלאסית. היא כוללת הערכת סיכוי/סיכון ודורשת לקיחת אחריות מצד המחליט. הבעיה של מקבלי ההחלטת ,במקרה זה ,קשה יותר כיון שהם חשופים. פעולותיהם שקופות וגלויות לציבור הרחב בארץ ובעולם. הבקורת על החלטותיהם תבוא מאנשי מקצוע ומאנשים וגופים לא מקצועיים ,בחלקם אינטרסנטיים ולא אוהדים. יקל על בכירי משרד הבריאות לקבל החלטות אם יפנימו כי כל החלטה שיקבלו תזכה לבקורת . דהקארט כתב כי אדם המגיע לפרשת דרכים לעולם לא ידע אם הדרך שבחר היא הנכונה כיון שאינו יכול ללכת בשתיהן בו זמנית. גם לגבי החיסון נגד פוליו, איזו החלטה שתתקבל, לא נדע בוודאות אם הייתה הנכונה.

 

 

אם יוחלט על חיסון ולא יהיו חולים ,לא נדע אם מנענו מחלה. אם יהיה חולה או חולים בודדים (אין סיכוי שיהיו רבים), לא נדע אם ,ללא חיסון היו חולים רבים יותר. אם יוחלט לא לחסן ולא יהיו חולים תשאר השאלה האם יתגלו מקרי מחלה בעתיד או בארצות אחרות, ואם ימצא חולה או מספר חולים ,לא נדע האם חיסון היה מונע את מחלתם.
המלצות לחיסון
בהנחה שאין לנו דרך לדעת באיזה מן הווירוסים, הפראי ,המצוי כיום בינינו, או המוחלש, שיופץ אם הילדים יחוסנו, הסיכוי להדבק גדול יותר, עלינו להניח כי מי שנדבק סיכויו לחלות גדולים יותר אם הווירוס שחדר לגופו אינו מוחלש.

 

לכן, לו אני היום הורה לילד צעיר מגיל תשע, הייתי מבקש שיחוסן.

ברפואה,כמו בפוליטיקה, כל החלטה טובה מאי החלטה.

 

מרפאות החוץ שלנו שודרגו בכל כך הרבה מומחים
לכל גיל, לכל אחד וכמובן לכל המשפחה. לבריאות.
חזור למעלה