Skip to Content

אנורקסיה בציבור החרדי – התופעה קיימת ובגדול

האם הקפדה קיצונית על תזונה בריאה, מובילה לאנורקסיה? - התשובה במאמר שלפניכם

2018 מאי 27 / י"ג סיון ה' אלפים תשע"ח

אנורקסיה וחברה חרדית, הם שני מושגים שלכאורה לא נדבקים. כך לפחות, היתה הסברה בעבר. מחקר שנערך ב- 2009 באוניברסיטת בן גוריון בנושא התפיסה של הפסיכולוגיה בציבור חילוני מול דתי, העלה כי ככל שהאוכלוסיה דתית יותר – כך יש פחות מקרים של אנורקסיה. אלא שבמציאות המצמררת של ימינו, יותר ויותר מקרי אנורקסיה שנחשפים כל העת בקרב בני נוער חרדיים מלמדים כי התופעה קיימת ובגדול. גם בקרב בחורי ישיבה, אם כי הרבה פחות (90% מהסובלים מהמחלה הם נשים), וגם בקרב ילדות, נערות ונשים צעירות. איך ומדוע? לא ידוע.

אנורקסיה

"זה באמת מפתיע, לא הצלחנו לשים את האצבע במדוייק לגבי איך הבעיה חודרת לציבור, מעבר לכך שזו הפרעה נפשית" – אומרת עו"ס קלינית אסתי הרמן, אחראית תחום הפרעות אכילה במערך הפסיכיאטרי של מעיני הישועה.

"הפרעות כמו אובססיה (OCD) יכולות לבוא עם איצטלה של צדקנות יתרה, כביכול היבט דתי שנותן לזה צידוק. בהפרעות אכילה, הבעיה לובשת צורות שונות. אנורקסיה מוגדרת כחיפוש אחר הרזון, לרוב בהקשר לדימוי גוף שלילי. בציבור החרדי, יש בנות שזה מתלבש אצלן כ'אני מתנזרת, אני רוחנית יותר', יש בנים שרוצים להיות צדיקים יותר. היה לי מטופל, ילד שרצה להיות 'כמו הרב שטינמן' והרעיב את עצמו. אוכל זה גשמי, זה נותן להם מעין צידוק. היו בנות שהצהירו 'אני מסתפקת במועט', תופעה שמלווה בדרך כלל עם מה שהורים מבחינים כ'התרצנות'. מימד נוסף הוא של שליטה עצמית, שמניעה כביכול את ההתנזרות מאוכל. יש מקרים שבהם אנורקסיה מבטאת קושי עם הורים. זו הפרעה מאוד מורכבת, ואין לנו תשובה לשאלה איך זה חודר. יש יותר ויותר מקרים, והגיל יורד! יש לנו ילדות בגיל 10 עם אנורקסיה! זה לא שהיום יש יותר מקרים – אבל יש יותר מודעות לנושא".

ובכל זאת, למה זה קורה? מה גורם להתפתחות אנורקסיה?

אנורקסיה היא בעיה שקיימת רק בחברת שפע – היכן שיש רעב אין אנורקסיה!
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית תחום הפרעות אכילה במערך הפסיכיאטרי של מעיני הישועה

הרמן: "הנושא נחקר מכל הכיוונים. גנטיקה, ביולוגיה, גורמים אישיותיים, משפחתיים, תרבותיים. התשובה היא שאין גורם אחד שאפשר להצביע עליו ולהגיד שהוא הגורם. אחרת היה הרבה יותר קל לטפל. אפשר לומר שבחברה החילונית נחשפים כל הזמן לפירסומות ולמודלים שדוחפים לשאוף למראה מושלם ולרזון. אבל העובדה שבחברה החרדית שאין בה חשיפה לתקשורת, עדיין נתפסים להפרעה, מראה שהבעיה מורכבת. מעניין לגלות שבדורות עברו, שומן נתפס טוב ויפה יותר. הנצרות היא שקידשה את המקום הזה של סיגוף והתנזרות, ואילו להבדיל היהדות מרימה את החול לקודש, אכילה לשם מצווה וכו'. אגב, אנורקסיה היא בעיה שקיימת רק בחברת שפע – היכן שיש רעב אין אנורקסיה!"

לרעוב מרצון

הנורות האדומות, למרבה הפלא, לא נדלקות, כשהנער או הנערה נתפסים לאנורקסיה. איך קורה שילד טוב מבית טוב, פתאום מרעיב את עצמו כמעט למוות? האם הם היו בריאים בנפשם ובגופם, לפני האנורקסיה?

גם לשאלה הזאת, אין תשובה ברורה. החוקרים סבורים שאדם נולד עם הנטייה הגנטית, החושפת אותו לסיכון מוגבר לפתח את ההפרעה. איך זה קורה? הרמן: "לעיתים קרובות, אנורקסיה מתחילה כדיאטה שמאבדת את הקווים האדומים. אבל זה קורה כאשר ישנה נטייה נפשית -סביבתית. למשל, בני נוער שהעירו להם כל הזמן על עודף משקל, או תיגמלו אותם על כל ק"ג שהורידו. אלה שמפתחים אנורקסיה הם בעלי אישיות מסויימת – לרוב דימוי עצמי נמוך. שאיפה לפרפקציוניזם מהווה קרקע פוריה לאנורקסיה, פלוס הורים מאוד ביקורתיים, ששמים דגש על מראה חיצוני, רואים בו חלק מהצלחה. גם דאגה מופרזת לתזונה בריאה, מה שנקרא 'אורתורקסיה', עלולה להוביל לאנורקסיה".

הקפדה קיצונית על תזונה בריאה, מובילה לאנורקסיה???

"לגמרי! זאת היום כמעט מגיפה, יש המון משפחות ששמות דגש על תזונה בריאה, עוברים לקמח מלא, מפסיקים להכניס סוכר, מצמצמים ברכיבי תזונה שונים, זה נעשה קיצוני ויכול להשפיע לכיוון אנורקסיה. משפחות חרדיות מגיעות אלי למרפאה ואני רואה 'סריות', 5 בנות עם הפרעות אכילה – אנורקסיה, בולימיה, כל מיני. בהפרעות אכילה, בכלל, יש משהו מאוד מידבק, במשפחה ובסביבה. אחת מתחילה דיאטה והאחרות 'נדבקות', צריך מאוד להיזהר עם קבוצות דיאטה שלא לאבד גבולות".

תופעה נפוצה נוספת אותה מתארת הרמן, היא בררנות יתר שעשויה להתפתח לתוך אנורקסיה. "לרוב, אלה ילדים שהיו סרבני אכילה כבר בילדות המוקדמת. התפריט שלהם מאוד מצומצם, כי הם לא מוכנים לאכול הרבה מזונות. זו תופעה מוכרת שנקראת 'ארפיד' ושכיחה יותר אצל גברים. למשל, בחורים שלא אוכלים אוכל של הישיבה, בנות בררניות. הם כן יכולים לאכול פיצה, אבל יגיעו לתת משקל! זו תופעה שיש בה פחות תפיסת גוף שלילית ויותר הימנעות מאכילה מתוך בררנות".

זאת היום כמעט מגיפה, יש המון משפחות ששמות דגש על תזונה בריאה, עוברים לקמח מלא, מפסיקים להכניס סוכר, מצמצמים ברכיבי תזונה שונים, זה נעשה קיצוני ויכול להשפיע לכיוון אנורקסיה !
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית תחום הפרעות אכילה במערך הפסיכיאטרי של מעיני הישועה

בתוך אותה משפחה, ילדים עם אותה גנטיקה, למה אחד מפתח אנורקסיה והשני לא?

"האנורקסיה מתפתחת בעקבות 'טריגר', זרז שגורם להתפרצות המחלה. זה יכול להיות פגיעה בילדות שלא טופלה, סטרס גדול, משבר במשפחה, מעבר פתאומי וקשיי הסתגלות, ובעיקר דימוי עצמי מאוד שברירי. האנורקסיה נותנת להם תחושה של כוח ושליטה, מגיעים להישגים שקשה להם לוותר עליהם. זה נותן לנערה ביטחון שדווקא במקום הזה היא יכולה להצליח. זה מאוד ממלא אותה, נותן תוכן כביכול. וממילא, יש הסתגרות טבעית. חולת אנורקסיה לא אוכלת יחד עם כולם, אבל היא מעורבת בכל ההתעסקות מסביב, מחליפה מתכונים, בודקת בספרי בישול, נערות עם אנורקסיה מתעסקות הרבה באפייה ובבישול – זה משביע… לא מבחינים שהיא עצמה לא אוכלת".

איך מגלים את ההפרעה? באיזה שלב הן קולטות שהן בבעיה?

"הן לא קולטות… אחד הסימנים של ההפרעה הוא הכחשה. הן בטוחות שהכל בסדר והכל בשליטה, ואם רק ירצו – יוכלו לאכול. זה חלק מהבלבול… בדרך כלל, כשמגלים זה קורה מאוחר, כשהנערה במצב קשה. גם המשפחה לא ממש מזהה. רוב הפניות באות ממורות ויועצות שמזהות שיש בעיה".

מה הסימנים שצריכים להדליק אור אדום?

"דיאטה שלא נגמרת, או צמצום קיצוני בקלוריות. התנזרות תמידית ממאכלים מסויימים כמו פחמימות או שומנים. נערה ש'לא נוטלת ידיים'. 'לא מתבשרת', אבל באופן קיצוני. בארוחות משפחתיות ניתן לראות שהן בדרך כלל מסתובבות מסביב, חותכות ומקשטות ומגישות , רק לא מגיעות לאכול. גם כשיש סימנים, המשפחה והחברה נוטות להדחיק. זה מתעתע, כי הן מאוד בוגרות ועצמאיות".

הן לא קולטות… אחד הסימנים של ההפרעה הוא הכחשה. הן בטוחות שהכל בסדר והכל בשליטה, ואם רק ירצו – יוכלו לאכול. זה חלק מהבלבול… בדרך כלל, כשמגלים זה קורה מאוחר
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית תחום הפרעות אכילה במערך הפסיכיאטרי של מעיני הישועה

ואז מה קורה?

"בדרך כלל, רופא המשפחה מפנה אותם אלינו עקב תסמינים פיזיולוגיים – חולשה, עילפון לא מוסבר, דופק מואץ, נשירת שיער, תחושות של קור, נימול, כאבי בטן. הן לא מבינות שזה בגלל האנורקסיה. הרופא רואה תת משקל ומזהה שזו הפרעה. לפעמים האיבחון מתעכב, בעיקר אצל בנים, כי קשה לעשות חיבור בין הנער/ה העצמאי/ת למחלת נפש.

במקרים אחרים, מפנים לאבחון בגלל תסמינים נפשיים – מורה או יועצת מדווחות שהילדה מסתגרת, סובלת ממצבי רוח, מגלה פחות עניין בפעילויות חברתיות, או להפך מגלה הישגיות יתר. אחרי תקופה של הדחקה והכחשה, מבינים שאין ברירה – ופונים לטיפול.

מפנים אותם למרפאה להפרעות אכילה – ויש מצוקה קשה בתחום, כי אנורקסיה היא הקשה ביותר לטיפול בכל תחומי הפרעות הנפש. נדרש צוות רב מקצועי שכולל דיאטנית, מומחה בהפרעות אכילה, מטפלים בפסיכותרפיה, פסיכיאטר לליווי תרופתי".

התמודדות לא קלה

הרמן: "הטיפול באנורקסיה אינו פשוט ואינו קל. גם אלה שמבינות את חומרת המצב ורוצות לצאת מההפרעה, מתקשות להתמודד. יש מטופלות שמגיעות בשלב מתקדם, ובכל זאת זה לא מפחיד אותם, הרצון להמשיך ולהרזות יותר גדול מהכל… אם אין ברירה והמטופלת בסכנת חיים, נדרש אישפוז כפוי, ויש מקרים כאלה בארץ.

יש לנו בס"ד אחוזי הצלחה יפים. חשוב להגביר את המודעות בציבור, לפקוח עיניים לסימנים ולדעת שאפשר להחלים מאנורקסיה!
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית תחום הפרעות אכילה במערך הפסיכיאטרי של מעיני הישועה

אצלנו ב'מעיני הישועה', בדרך כלל יש לנו שיתוף פעולה טוב. היחידה שלנו להפרעות אכילה במעיני הישועה אינה גדולה, היא נמצאת בתהליך הקמה והטיפול מושקע מאוד, לכל מטופלת חליפה טיפולית שמתאימה לה. ייאמר לזכותה של האוכלוסיה החרדית שרוב הבנות מקבלות את סמכות ההורים, בייחוד כשהאבא מוכנס לתמונה. בתי הספר משתפים פעולה באופן מדהים. יש לי מטופלת בכיתה ז', שמדי יום בהפסקת 12:00 היא יורדת לחדר המורות ושותה את האינשור בפיקוח המורה… יש לנו בס"ד אחוזי הצלחה יפים. חשוב להגביר את המודעות בציבור, לפקוח עיניים לסימנים ולדעת שאפשר להחלים מאנורקסיה!"

 

מרפאות החוץ שלנו שודרגו בכל כך הרבה מומחים
לכל גיל, לכל אחד וכמובן לכל המשפחה. לבריאות.
חזור למעלה