Skip to Content

זיהוי ומניעה של הפרעות אכילה – נערים, נערות, וגם ילדים

2017 אוגוסט 10 / י"ח אב ה' אלפים תשע"ז

הם מפסיקים לאכול, מתעסקים סביב הקלוריות והאוכל יותר מדי ומסכנים את עצמם. מוריה עוזיאל, דיאטנית המרפאה להפרעות אכילה, ואסתי הרמן, העובדת הסוציאלית של מרכז הרפואי 'מעייני הישועה' בבני ברק, מדברות על הפרעות אכילה ועל ההתמודדות מולן  על ההרעבה ועל המזון.

מרכז בריאות נפש - מרבה דעת

לפני ימים ספורים נערך במרכז הרפואי 'מעייני הישועה' בבני ברק כנס בנושא בעיות ב'גיל ההתבגרות'. מארגני הכנס לא היו אופטימיים במיוחד באשר להיענות אוכלוסיית האימהות היהודיות, נשות עיר התורה והחסידות, לערב; מיהי האם בישראל שתבחר ביציאה מן הבית הממוזג בליל קיץ לוהט ומהביל, בישיבה באולם, ובהאזנה לתכנים שהנפש מנסה, על פי רוב, שלא לעמוד אל מולם? ועוד לבכר את כל אלה על פני שיחה עם הגיסה או השלמת פערים במטלות הבית?

ההפתעה הייתה מוחלטת. מעל 500 נשים גדשו את האולם שיוחד לעריכת הערב, ועוד רבות אחרות צפו והאזינו בשידור חי, מעל מסך, באולם סמוך. הרצאתה של אסתי הרמן, עובדת סוציאלית קלינית, אחראית מרפאת האכילה של המערך הפסיכיאטרי 'מרבה דעת' בנושא איתור, זיהוי ומניעה של הפרעות אכילה, עוררה התעניינות מפתיעה.

"כאשר פניתי לצאת, פשוט לא הצלחתי", מספרת אסתי הרמן. "הנשים צבאו עלי בשאלות, בפניות, בבקשות לבירור נקודות שהעסיקו אותן בנוגע להפרעות אכילה. אמנם הכנס התייחס לנערות, אולם התופעה קיימת גם אצל נערים, בנים, ואף אצל צעירים מאוד, וקהל האימהות היה צמא לתשובות.

"את האמת?" מגלה הרמן, "הופתעתי כיצד חדר אידיאל הרזון כאידיאל לחברה שאינה חשופה למדיה הכללית. אמנם אני באה 'מבפנים', ויודעת עד כמה הפרעות האכילה הינן תופעה שכיחה, בכל המגזרים – וגם כאן, בבני ברק. לא ירדתי לעומק הרלוונטיות של הנושא לגבי כל כך הרבה משפחות מהמגזר. עבורי זו הייתה חוויה מדהימה ממש".

נערים, נערות, וגם ילדים

אין ספק כי התופעה מהווה סעיף ברשימת הנושאים המעסיקים את המשפחה החרדית. כן, זה נמצא גם אצלנו, ועלול להתפתח גם בגילאים צעירים, יחסית. הסיכון עלול לדפוק על הדלת (או לפרוץ אותה) גם בגילאים צעירים, ואף בגילאי תשע-עשר
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית מרפאת האכילה של המערך הפסיכיאטרי מרבה דעת

כ-12 נערים ונערות מטופלים כיום במרפאה להפרעות אכילה של 'מרבה דעת'. "אנחנו מטפלים רק במי שיש לנו את הכלים לטפל בו", מסבירה הרמן. "לא באלה שמצבם מצריך אשפוז בבית חולים, או אשפוז יום. כאן מטופלים אלה שכבר היו מאושפזים, או שאובחנו לפני שמצבם הידרדר לכדי הצורך באשפוז. כמו כן, אנחנו מקבלים לטיפול במרפאה משפחות שזיהינו אצלן את הנכונות לשיתוף פעולה מלא – תנאי הכרחי להצלחת הטיפול".

פניות רבות נוספות לעזרה זורמות אל המרפאה מהוריהם של הנערים והנערות. כן, גם נערים – ממש לא רק נערות, אם כי הנערות עדיין מהוות רוב בולט. "בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה במספר הנערים המגיעים לטיפול", אומרת מוריה עוזיאל, דיאטנית קלינית, מומחית לטיפול בהפרעות אכילה מ'מרבה דעת'. "לא ברור אם זה משום שמספר הנערים הסובלים מהפרעות אכילה עלה, או משום שהמודעות עלתה, ואיתה מספר המקרים הזוכים לאבחנה מבעוד מועד ולטיפול הבולם את התפתחות ההפרעה".

מכל מקום, אין ספק כי התופעה מהווה סעיף ברשימת הנושאים המעסיקים את המשפחה החרדית. כן, זה נמצא גם אצלנו, ועלול להתפתח גם בגילאים צעירים, יחסית. הסיכון עלול לדפוק על הדלת (או לפרוץ אותה) גם בגילאים צעירים, ואף בגילאי תשע-עשר: "בגיל זה קל יותר להורים לזהות את השינוי המחשיד בהרגלי האכילה, האבחנה מגיעה מהר יותר, הטיפול קצר יותר ואחוזי הריפוי גבוהים", שמחה מוריה עוזיאל לבשר.

כאשר הדברים נוגעים לגיל ההתבגרות, הם הופכים לסבוכים יותר: "בנות שסבלו בילדות ממשקל עודף, מועדות יותר לפתח הפרעות אכילה כאשר הן מגיעות לגיל ההתבגרות", מסבירה אסתי הרמן. "כמוהן גם בנות החשופות לשיחות סביב דיאטות במשפחה. ראינו כאן מקרים שבהם הטריגר להפרעת אכילה היה הערה של אחות, במסגרת הסמינר, לגבי משקל עודף ודיאטה.

"נקודת המעבר מבית הספר היסודי לסמינר היא שלב שברירי, שבו מתפרצת, לא אחת, ההפרעה", מציינת הרמן. "העיסוק באורח חיים בריא ובמזון בריא, שהפך ל'טרנד', עלול להיות טריגר שהבנות לוקחות אותו למקום של פחד מרכיבי מזון מסוימים (שומנים או סוכרים), של בררנות מוגזמת במזון ושל 'דיאטת הרעבה'. כשבת עוברת מבית הספר לסמינר, היא נעדרת מן הבית למשך שעות רבות יותר, ולהורים קשה לעקוב אחר הרגלי האכילה שלה. ההפרעה עלולה לפרוץ ולהביא להידרדרות מבלי שאיש ישים לב או יהיה מודע לכך".

'תפס חיזוק'

הוא התחיל לדלג על ארוחות, בתחילה באופן אקראי, ואחר כך יותר בשיטתיות. ויתר על חטיפים, על ארוחות ביניים, לא לקח את הכריך לחיידר. ההורים שמו לב שמשהו לא טוב קורה כאן..
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית מרפאת האכילה של המערך הפסיכיאטרי מרבה דעת

מוריה, הדיאטנית של המרפאה, מספרת על נער, ובעצם ילד, בן אחת עשרה, שהגיע למרפאת הפרעות האכילה: "הוא התחיל לדלג על ארוחות, בתחילה באופן אקראי, ואחר כך יותר בשיטתיות. ויתר על חטיפים, על ארוחות ביניים, לא לקח את הכריך לחיידר. ההורים שמו לב שמשהו לא טוב קורה כאן, אולם במקביל הילד 'תפס חיזוק'; נהיה רציני מאוד בלימוד, הידר במצוות, השקיע עצמו בעניינים רוחניים והאריך בתפילות – עד כדי כך שתפילת מנחה ארוכה מן הרגיל היוותה תירוץ להיעדרות מארוחת הצהריים.

"בהדרגה, החלו ההורים לשים לב לכך, שמידת בגדיו לא עלתה זה זמן רב. כבר המון זמן לא קנו לו מכנסיים, והקודמים עדיין מתאימים לו. גם מידת הנעליים נעצרה. הם פנו לדיאטנית בקופת החולים, שלא התמחתה בהפרעות אכילה, והיא בנתה לו תפריט – אולם התפריט לא בא לידי יישום בבית.

"בדיקות אנדוקרינולוגיות (תפקוד הבלוטות) העלו כי הכול תקין אצל הילד, שהיה פעיל ומקובל מבחינה חברתית ותלמיד למופת, ועמד על תפריט של ארוחת בוקר קלה וארוחת ערב שעיקרה ירקות, 300-400 קלוריות, וזהו".

אחרי שניסו את שלל העצות שנפלו עליהם מפה ומשם, פנו לרופא הילדים בשל תלונות הילד על כאבי בטן  חזקים, והוא הפנה אותם להיבדק במיון. בבדיקה הגופנית עלה כי הילד סובל מתת תזונה חמור, דופק נמוך וחום גוף נמוך – מדדים פיזיולוגיים המורים על תת תזונה.

"למעשה, ערנותם של ההורים הצילה את הילד", מסכמת מוריה עוזיאל. "בזכות עבודה קשה של ההורים ושל הילד בשיתוף פעולה מלא עם הצוות הרב מקצועי של המרפאה, הגיע הבן לריפוי. אבל צריך לדעת שהעבודה היא מאומצת וארוכה. אין קיצורי דרך".

הסיבוכים מתחילים

עוד לפני שפנתה לתחום הפרעות האכילה, הייתה אסתי הרמן מודעת לסיזיפיות של העבודה הטיפולית בסובלים מהפרעות אלה: "התלבטתי הרבה לפני שבחרתי להתמחות בתחום", היא מגלה. "ההפרעה היא קשה, והעבודה היא רב צוותית, ומחייבת שיתוף פעולה הדוק בין כל אנשי הצוות המקצועי: רופא, פסיכיאטר, אחות, עובדת סוציאלית ודיאטנית –  ובינם לבין ההורים, תיאום מוחלט. האחריות היא עצומה. לעיתים יש דיסוננס בין הקצב של הרופא, שדורש עלייה מהירה במשקל, לבין הקצב של הנערה המגלה חוסר אמון, חוסר מוטיבציה, ואינה מראה רצון ליצור קשר טיפולי במסגרת פסיכותרפיה".

הפרעות אכילה גורמות לסיבוכים גופניים כמו סחרחורות, חולשה, הפרעות בתפקוד ההורמונלי, אובדן סידן, ירידה בקצב הלב – עד כדי פגיעה לבבית וסכנת חיים.

אחד הקריטריונים של ההפרעה הוא ההכחשה, וזו מתחילה מהחולה עצמה ועוברת גם למשפחה, המתקשה להאמין כי הנערה הפעילה והמוצלחת שלהם, התלמידה המצטיינת האהובה על חברותיה, סובלת מהפרעה קשה ומסוכנת. מבחינתם, הכול בסדר והכול בשליטה. הם מאמינים לבת הנפלאה שלהם, ואורך זמן רב, העלול להיות קריטי, עד שהם מפנימים את עובדת מחלתה של הנערה. באופן אירוני, שיתוף הפעולה החיוני לטיפול מתקשה להיווצר עקב ההכחשה המסיבית
- אסתי הרמן,עובדת סוציאלית קלינית, אחראית מרפאת האכילה של המערך הפסיכיאטרי מרבה דעת

אחד הקריטריונים של ההפרעה הוא ההכחשה, וזו מתחילה מהחולה עצמה ועוברת גם למשפחה, המתקשה להאמין כי הנערה הפעילה והמוצלחת שלהם, התלמידה המצטיינת האהובה על חברותיה, סובלת מהפרעה קשה ומסוכנת. מבחינתם, הכול בסדר והכול בשליטה. הם מאמינים לבת הנפלאה שלהם, ואורך זמן רב, העלול להיות קריטי, עד שהם מפנימים את עובדת מחלתה של הנערה. באופן אירוני, שיתוף הפעולה החיוני לטיפול מתקשה להיווצר עקב ההכחשה המסיבית.

לא קל לעמוד אל מול ההכחשה: "בשלב הראשוני של התפתחות ההפרעה, הנערה עדיין עשויה להיות מוטרדת מהתופעות החיצוניות המלוות אותה: נשירת שיער, שיעור יתר, פגיעה בשיניים, ציפורניים פריכות ושבירות, וגם מהחולשה, ממצבי הרוח ומחוסר התפקוד. כאן, אולי, אני יכולה לעמוד מולה ולומר לה: תראי, כך וכך קורה לך, וזה רק ילך ויחמיר.

"אולם בשלב מתקדם יותר גם זה כבר לא ידבר אליה. היא שבויה בדימוי המעוות שהתיישב אצלה, ודיבורים לא יעזרו כאן".

כמו בגיל שלוש

כאן מגויסים ההורים לעזרה. הם אלה הנקראים לקחת לידיהם את האחריות לכך שהבן או הבת, שנפלו אל מלכודת הפרעת האכילה, ימצאו את הדרך המובילה לריפוי. "גם להורים קשה לקחת אחריות על נערה נבונה, מוצלחת ומוכשרת, ולדאוג לכך שהיא תעמוד במשימה של העלאת 1/2 ק"ג בשבוע.

הם רגילים לראות בבת נערה בוגרת, מוכשרת ומוצלחת, הלוקחת על עצמה תפקידים רבים ואחראים בבית, ואו-טו-טו יוצאת לחיים עצמאיים. והנה הם נקראים לראות בה נערה הסובלת מהפרעה קשה העלולה לסכן את חייה, ולקחת אחריות על הרגלי האכילה, כפי ש(אולי) עשו לאחרונה כשהייתה בת שלוש. ההורים נדרשים לייצר בבית ארוחות משפחתיות (גם אם זה אומר שאבא מגיע במיוחד מהכולל, דבר שלא עשה זה עשרים שנה!), שבהן יאכל אחד ההורים מול הבת ושניהם יוכלו לעקוב אחר הרגלי האכילה של הבת.

מוטל עליהם לדאוג לכך שהיא מצוידת בכריך ללימודים (שם לרוב תיקח היועצת, או המחנכת, את האחריות לידיה), למדוד בעצמם את כמות המזון שהם מגישים לנערה, להגביל את זמן הארוחה כדי למנוע התעסקות מיותרת עם המזון, להוריד מסדר היום שיחות על קלוריות ורכיבי מזון, וגם להוציא את מאזני האדם מן הבית. במרפאה, אגב, נעשית השקילה במהופך, כשהנערה אינה יכולה לראות את תוצאותיה.

ההיערכות חייבת להתבצע בתיאום עם נתוני הבסיס הכלכלי של המשפחה: "גם אם דג סלמון הוא הדבר הנכון עבור הנערה כרגע, לא נציע לאם המשפחה בת 11 ילדים להגיש אותו לארוחת הצהריים", מבטיחות העובדת הסוציאלית והדיאטנית גם יחד. "התוכנית תהיה כזו שניתן לעמוד בה. אחרת לא נוכל להתקדם. העבודה המשותפת לעובדת הסוציאלית ולדיאטנית באה להבטיח, בין השאר, כי מעבר לתפריט היבש תובן הארכיטקטורה הייחודית של המשפחה".

במקביל, מתוודעים ההורים למניפולציות שהנערה מאמצת עם התקדמות ההפרעה, לומדים להבין אותן ולהיערך כנגדן. בפגישות מנסים ההורים, יחד עם העובדת הסוציאלית, להתחקות אחר הדינמיקה ההורית שלהם, למפות אותה, ולבדוק כיצד ניתן לגייס אותה לטובת המאבק בהפרעת האכילה".

רק בשלב מאוחר יותר מנסים אנשי הצוות, יחד עם ההורים, להבין מהיכן הגיעה ההפרעה. "במה היא ניסתה למרוד? למה ניסתה להתנגד? למה בחרה באוכל כתחום להתנגדות? כאשר אנחנו מבינים את המקור להפרעה – קל לנו יותר להגיע לשיתוף פעולה מול הנערה, לזהות מה קורה, לתת שם למחשבות מפחידות סביב המשקל, ולפתח עניין בתחומים נוספים מעבר למשקל".

התהליך, כאמור, ארוך ופתלתל. "טיפול אורך בין שנה לשנתיים", מציינת מוריה עוזיאל, "אולם בסיומו, ניתן לומר בפה מלא כי הייתה כאן הצלת חיים".

ארבע הפרעות עיקריות

במנעד הרחב של הפרעות האכילה בולטות ארבע הפרעות עיקריות. מוריה עוזיאל, דיאטנית המרפאה להפרעות אכילה, ואסתי הרמן, העובדת הסוציאלית, מפרטות:

במה היא ניסתה למרוד? למה ניסתה להתנגד? למה בחרה באוכל כתחום להתנגדות? כאשר אנחנו מבינים את המקור להפרעה – קל לנו יותר להגיע לשיתוף פעולה מול הנערה, לזהות מה קורה, לתת שם למחשבות מפחידות סביב המשקל, ולפתח עניין בתחומים נוספים מעבר למשקל
- מוריה עוזיאל,דיאטנית המרפאה להפרעות אכילה של המערך הפסיכיאטרי מרבה דעת

אנורקסיה
אובדן משקל על רקע של דימוי גוף מעוות. החולים באנורקסיה רואים עצמם כשמנים, גם כאשר משקל גופם הולך ויורד ומבנה גופם הולך ונהיה כחוש. אובדן המשקל נמדד על רקע העקומה האישית של החולה, כפי שנוצרה עד היום, וביחס לגובה ולגיל. אצל ילדים עלולה להופיע עצירה בגדילה. לעתים, הגובה ממשיך לעלות ואילו המשקל עומד על מקומו. ערך ה-BMI (יחס בן גובה למשקל) יורד, ועקומת הגדילה נשברת. למשל: ילד שהיה באחוזון 80 יורד לאחוזון 10. אגב, זהו אחד האופנים להבחין בין ילד רזה מאוד, אולם בריא, לבין חולה באנורקסיה; האם עקומת הגדילה של השנים שעברו נשמרת, או שהיא נשברת?

הפחד הגדול של החולים באנורקסיה הוא מפני העלייה במשקל, וזוהי אימה של ממש. חלק מן החולים יאכלו ויקיאו, או שיקפידו לשרוף את הקלוריות ה'עודפות' על ידי פעילות גופנית או שימוש במשלשלים.

בולימיה
התקפים של בולמוסי אכילה, המפוצים מאוחר יותר על ידי צומות. משקלן של החולות נמוך, או אף תקין, אולם בשעת התקף הן מאבדות את השליטה העצמית ומסוגלות לחסל כמויות מזון בלתי הגיוניות – על פי רוב בסתר. כך, למשל, עלולה תכולת המקרר להיעלם בן לילה ממש, ועוד מבלי שהמזון הגולמי עבר את תהליכי הבישול הנצרכים, או שהמזווה מתרוקן לחלוטין מכל תכולתו (לעתים כולל אטריות לא מבושלות). משקלם התקין, ואף הגבוה, של הלוקים בבולימיה, והעובדה שהתקפי בולמוס האכילה מתרחשים בשעות הלילה, מאפשרים לחולים להסתיר את המחלה ומקשים על האבחנה.

הפרעת אכילה של צמצום/הימנעות בצריכת מזון (ARFID):
צמצום אכילה, או הימנעות מקבוצות מזון שלא על רקע של דימוי גוף מעוות. כמות המזון הנצרך הולכת ויורדת, מספר המוצרים הנצרכים הולך ומצטמצם, והחולה מפתח חסר ברכיבי תזונה מסוימים או משקל ירוד (או שניהם, כמובן). בהפרעה זו עלולים ללקות גם ילדים צעירים יותר. היא מסתמנת, בתחילת התהליך, כבררנות או פינוק מיוחד באוכל, אולם שלא כפינוק 'בריא' היא פוגעת בגדילה, מביאה לחוסר שגשוג ובולמת את העלייה במשקל.

אכילת יתר
התקפי אכילה של כמויות מזון גדולות בפרק זמן קצר. לפחות פעם-פעמיים בשבוע, למשך כשלושה חודשים לפני הפנייה לעזרה ולטיפול. בשעת התקף האכילה ישנה תחושה של אובדן שליטה. הפרעת אכילת יתר אינה כוללת התנהגויות מקזזות, כמו הקאות, צומות, שימוש בתרופות משלשלות או פעילות גופנית מאומצת שמטרתה שריפת קלוריות.

 

מרפאות החוץ שלנו שודרגו בכל כך הרבה מומחים
לכל גיל, לכל אחד וכמובן לכל המשפחה. לבריאות.
חזור למעלה