אשפוז יום פסיכיאטרי – בחזרה לחיים סדירים

מטרת האשפוז היא לאפשר למטופלים לחיות חיים סדירים עם התמודדות נכונה שתאפשר להם לתפקד בחיים, למרות שהם סובלים ממחלה שקיימת אצלם כל הזמן. הם ימשיכו להתמודד במשך כל החיים, אך אנו נותנים להם כלים להתמודדות – על המחלקה החדשה לאשפוז יום פסיכיאטרי.

מצרפת לישראל

ד"ר משה לוי הוא יליד צרפת. את שנות ילדותו הוא העביר בגולה והתחיל שם את לימודי הרפואה, אך בשלב כלשהו, במהלך תקופת הלימודים, הוא עלה לארץ. כאן הוא המשיך את לימודי הרפואה ואף עשה את ההתמחות בפסיכיאטריה במרכז לבריאות הנפש 'לב השרון'.

את תקופת ההתמחות הוא זוכר כקשה ומפרכת. "אלו שנים שבהן אתה צריך גם לעבוד וגם ללמוד. אתה עושה תורנויות לא פשוטות, כולל שבתות וחגים. זה דורש ממך המון, אבל זה מרתק וחשוב. לימודי הפסיכיאטריה מתחלקים לנושא הביולוגי של חקר המוח ולנושא של ההעמקה בתחום הפסיכולוגי, כלומר – הבנת האדם מהפן הפסיכולוגי שלו. שני הדברים הללו משתלבים ביניהם ועניינו אותי לאורך כל הדרך. ידעתי תמיד שאעסוק בזה".

כשהגוף והנפש נפגשים

לפני כשבע שנים הוא סיים את ההתמחות ומאז החל לעבוד במרכז הרפואי מעיני הישועה, כשהוא חדור בתחושת שליחות – להביא כמה שיותר מרפא ומזור לחולים הנמנים על המגזר החרדי.

המחלקה במעיני הישועה היא חדשה יחסית וד"ר לוי מציין כי היא נחשבת לייחודית מאוד. "המחלקה נמצאת על קו התפר בין הטיפול האמבולטורי במרפאה לטיפול באשפוז מלא. מגיעות לכאן שתי סוגי אוכלוסיות – יש אנשים שיוצאים מאשפוז אינטנסיבי וזקוקים לשלב ביניים לפני שהם משתחררים לגמרי לחיים עצמאיים בקהילה, ולעומתם – אנשים שמלכתחילה נמצאים בקהילה והם זקוקים לטיפול אינטנסיבי, אך לא ברמה שדורשת מהם להתנתק מהבית ולהיות מאושפזים 24 שעות ביממה.

"החולים מופנים למחלקה שלנו רק על ידי רופא פסיכיאטר", הוא מדגיש, "הפסיכיאטרים יודעים מהי המשמעות של אשפוז יום, וכאשר הם חושבים שזה הפתרון שמתאים למטופלים שלהם – הם שולחים אותם לכאן.

"המשותף לכל המטופלים הוא שמטרת האשפוז שלהם היא לאפשר להם לחיות חיים סדירים עם התמודדות נכונה שתאפשר להם לתפקד בחיים, למרות שהם סובלים ממחלה שקיימת אצלם כל הזמן. הם ימשיכו להתמודד במשך כל החיים, אך אנו נותנים להם כלים להתמודדות".

לא תזהו שיש בעיה

ד"ר לוי מדגיש כי למרות שהמטופלים שלו הם אנשים שמתמודדים עם מצבים מאוד לא פשוטים, לא בטוח שאם תפגשו אותם ברחוב תצליחו לזהות שהם סובלים מנכות נפשית קשה. "יש כאלו שכן", הוא אומר, "אבל יש גם רבים אחרים שלא. הם מנהלים חיים שנראים כלפי חוץ כתקינים לגמרי. אלו יכולים להיות השכנים שלכם או המכרים שלכם ואפילו בני משפחה קרובים שלא תמיד מוצאים לנכון לשתף אחרים בקשיים שהם חווים. זו גם הסיבה שאין כניסה למחלקה הזו ללא אישור. כל מטפל וכל איש מקצוע שנכנס למחלקה מקבל קודם לכן את אישורם של המאושפזים. אנחנו בשום אופן לא רוצים שייווצר מצב בו אחד מהחולים יגלה שקרוב משפחתו או שכנו הגיע מבלי שידע על כך".

מחלקה ללא מיטות

אם המילה 'מחלקה' מעלה אצלכם אסוציאציה של מיטות, אינפוזיות ותרופות, תשכחו מזה מיד. המחלקה הפסיכיאטרית לאשפוז יום במעיני הישועה היא ללא מיטות כלל. "אנשים מגיעים לכאן בבוקר ונשארים למשך חצי יום – עד הצהריים, במשך שש שעות", מסביר ד"ר לוי, "אחר כך הם חוזרים למקום מגוריהם – אם זה בבית ואם זה בהוסטל או בדיור מוגן, כל אחד במקום בו הוא שוהה".

ומה עושים במחלקה במשך שעות היום? "הטיפול שאנו נותנים מתחלק לארבעה חלקים – יש את הטיפול הרפואי שכולל מעקב תרופתי ובעת הצורך שינויים במינון או בסוגי התרופות,  החלק השני הוא טיפול פסיכולוגי עם מטפל פרטני האחראי על קידום מצבו של המטופל. שני חלקי הטיפול הנוספים כוללים הפעלת שני סוגי קבוצות – יש קבוצות שמציעות תרפיה טיפולית, כמו תרפיה באומנות, במוזיקה, לימוד פרשת שבוע, הרצאות, ועוד. ויש קבוצות שמציעות הפעלה, בסגנון של ריפוי בעיסוק, קבוצות בישול, התעמלות, ריקוד, וכדומה. אנחנו יוצאים מתוך ההבנה שאומנם קבוצות של הפעלה הן לא טיפול כשלעצמו, אבל ההפעלה הפיזית עושה טוב לבן אדם והיא מאפשרת לו להבריא, אז היא בעצם גם חלק מהטיפול".

אווירה כמו בישיבה

"בממוצע מאושפזים כאן 30 חולים אשר מחולקים לאגף נשים ולאגף גברים. האווירה היא ממש חרדית, כל הצוות שומר מצוות ונשמרת צניעות מוחלטת. אנחנו לגמרי לוקחים בחשבון שחלק גדול מהגברים שמאושפזים אצלנו הם צעירים – בחורי ישיבות שעוד לא נשואים וחשוב לנו שתהיה אווירה טובה והולמת עבורם. זו גם הסיבה שאנו מעסיקים במקום רב שלומד אתם בכל יום גמרא. הם מרגישים ממש כמו בישיבה.

"אחד מהדברים שאני מאמין בו יותר מכל הוא ללוות את המטופלים גם בשעות שהם נמצאים מחוץ לכותלי בית החולים ולכן אני באופן אישי נמצא בקשר עם בני המשפחות, עם צוות ההוסטל או הדיור המוגן, שם הם שוהים ביתר שעות היום, ואנחנו כל הזמן מעדכנים ומתעדכנים".

כמו עיר מקלט

ד"ר לוי מדגיש כי העובדה שהמטופלים מאושפזים יחד עם אנשים נוספים שסובלים אף הם מנכות נפשית, היא הדבר הטוב ביותר עבורם. " אחד הדברים הקשים ביותר במחלת נפש הוא הבדידות. שאתה חושב שאתה לבד בעולם ושאף אחד לא יכול להבין את מה שקורה לך. כאן אנחנו עוזרים להם להיות במחיצת אנשים כמותם, כך שהם יכולים לשתף אחד את השני במה שהם מרגישים ובמה שהם חווים. הם גם רואים אנשים אחרים שהיו במצבם וכעת משתחררים, וזה נותן להם תקווה.

"יש מטופלים ששואפים לאורך כל הדרך להשתחרר, אבל מצד שני – יש כאלו שדווקא צריכים את המקום הזה, כי הם מרגישים ששום מקום אחר לא יכול להבטיח להם שהם יחיו בשקט. בית החולים הפסיכיאטרי הוא כמו עיר מקלט עבורם. לפעמים הם רוצים להיות כאן עוד ועוד, אבל אצל כולם בדרך כלל זה נמאס בשלב מסוים, ואז הם כבר רוצים לצאת".

לא משתחררים לפני שיש לאן ללכת

ד"ר לוי מדגיש: "אף אחד לא משתחרר לפני שברור שיש לו להיכן ללכת ושהקהילה או המשפחה או הצוות שמטפל בו, הכינו עבורו תכנית מתאימה שתאפשר לו להתקדם לאורך זמן, מבלי שתהיינה החמרות במצבו.

כדי להבטיח שכל אחד שמשתחרר יצליח לנהל חיים עצמאיים ותקינים במידת האפשר אנחנו דואגים לקיים וועדות שיקום במחלקה שמאפשרות למטופלים שלנו להיכנס לתכנית שיקומית. פעם בחודש מגיעה רכזת שיקום מטעם משרד הבריאות, היא פוגשת את המטופלים ומכוונת אותם למקום שמתאים להם ביותר. אחר כך אנו ממשיכים ועוזרים להם להשתלב".

עבודה שוחקת

כאשר ד"ר לוי מדבר על המחלקה הוא נשמע חדור באידיאל. "באופן אישי זו עבודה לא קלה, זה קשה ושוחק, אני נתקל בהרבה קשיים ומשברים של אנשים, וזה כואב לי במקום הכי עמוק – בנפש. אבל מצד שני אני גם יודע שבזכות הטיפול שאנו נותנים להם כאן הם יכולים לשוב לשמוח ולחיות חיים סבירים. זה נותן המון כוח. איני יכול להתלונן על כך. כל אחד בוחר במקצוע שטוב לו ואני אוהב את המקצוע שלי והשהייה עם החולים נותנת לי סיפוק".

רגע של סיפוק כזה התרחש לאחרונה: "הייתה אצלנו אישה שבמשך חמש השנים האחרונות סבלה ממצב דיכאוני מאוד. היא הייתה ממורמרת ומיואשת, על סף קריסה טוטאלית. לא היה נראה שיש סיכוי להשיב אותה לתפקוד תקין. אבל ברוך השם, אחרי תקופה ארוכה של טיפול היא החלימה לגמרי וחזרה לנהל חיים תקינים. היא שבה להיות אמא לילדיה וכיום היא מקיימת חיי משפחה ואף עובדת ולומדת. אני שראיתי מקרוב את ההתמודדות שלה בזמנים הקשים לא הפסקתי להתרגש מכך. והיא לא היחידה. יש כאן אנשים שעוברים דברים כל כך קשים, ובכל זאת מתעקשים ושורדים".

רק דברים טובים

"אני יכול להגיד על המטופלים שלי רק דברים טובים – הם מתמודדים עם המון אומץ וגבורה במצבים שהם באמת קשים מאוד. למרות שקשה להם הם מצליחים לראות גם בהווה וגם בעתיד דברים יפים. התחושה שלי היא שאפשר ללמוד מהם כל כך הרבה. אני רואה כמה שהם מוכנים להתאמץ ולו כדי שיהיה להם מעט סיפוק בחיים, כדי שהם יצליחו קצת ליהנות, אפילו לא ב-100%. הם עושים מאמץ עצום כדי לעזור לעצמם, ובכל פעם מחדש אני חושב עד כמה שזה מחייב אותנו – האנשים הבריאים".

שאיפות לעתיד

"הבשורה הטובה שלי היא שכאשר מטופלים מסיימים אצלנו את הטיפול הם בדרך כלל לא חוזרים לאשפוז נוסף. אומנם אנחנו אף פעם לא סוגרים דלתות ותמיד אומרים למטופלים שמשתחררים שבעת הצורך הם יוכלו לחזור, אבל ברוך השם הם לא זקוקים לכך, וזוהי באמת בשורה טובה.

"אבל כמובן שיש לנו עוד הרבה תכניות ושאיפות להתפתחות, כי מבחינתי מה שקורה כיום במחלקה הוא רק ההתחלה. אני שואף להגביר את הפעילות שנעשית כאן בטיפולי היום ולהיערך כדי שהשירות יהיה יותר מגוון ויוכל להתאים לעוד אוכלוסיות, וכן יינתן טיפול ספציפי לכל סוג מחלה או דרגת חומרה שלה".

מסר לציבור: התרחקו מבלתי מקצוענים

"אני רוצה להעביר מסר אחד ויחיד למטופלים ולבני משפחותיהם – יש בציבור, למרבה הצער, הרבה אנשים שאין להם יכולת מקצועית והם מציעים את שירותיהם ובכך מסכנים את החולים. אל תפנו אליהם בשום אופן. כשיש בעיה נפשית – יש לטפל בה אך ורק בעזרת אנשי מקצוע מוסמכים. לכו לטיפול המקצועי, דרך השירות הציבורי של המדינה. זה חינם וזה מבוקר על ידי משרד הבריאות. טיפול כזה גם עובר בקרה תמידית והוא גם טוב ואיכותי יותר מהשירות הפרטי".