יחידה לטיפול בחולי אנורקסיה שומרי מצוות, יחידה מסוגה בעולם

יותר ויותר מקרי 'אנורקסיה'הנחשפים בציבור החרדי, מעוררים את התהייה: כיצד הבעיה חדרה לציבור זה, שאינו נחשף לתקשורת הקלוקלת. כך או כך, חולים חרדים המטופלים במסגרות לא דתיות, לוקים בכפליים. הרב ד"ר משה רוטשילד, מייסד ונשיא 'מעיני הישועה', שיזם את הקמתו של בית חולים פסיכיאטרי, מספר על יוזמתו החדשה, בשיתוף הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, הקמת יחידה לטיפול בחולי אנורקסיה שומרי מצוות, יחידה מסוגה בעולם. 

"זכיתי בעז"ה להקים את בית הרפואה 'מעיני הישועה', זה מוסד עם סייעתא דשמיא מיוחדת. בין השאר אנחנו אומרים מדי יום 40 פעמים מזל טוב ליולדות… גם המחלקות האחרות עובדות במלוא התפוקה וזו הצלחה שלא חלמנו עליה. אנו מעסיקים הרבה פרופסורים שהגיעו כבר לגיל פנסיה אבל רוצים להמשיך לעבוד ולתרום מניסיונם, והם מנהלים אצלנו הרבה מחלקות.

"החלום שלי היה כמובן להקים בית רפואה, אבל החלום היותר גדול הוא להקים בית רפואה לחולי נפש. בכל העולם אין עד היום בי"ח כזה המיוחד לטיפול בחולים שומרי מצוות. וברוך השם הצלחתי. שאלו פעם את הרב מפוניבז: 'איך הגשמת את כל חלומותיך', והוא ענה: 'לא ישנתי'…

"בנינו בית חולים מיוחד לפסיכיאטריה, שמרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי שליט"א, שהוא חבר של ועד ההלכה של ביה"ח, המליץ לי לקרוא לו 'מרבה דעת'. לא חלמתי שתהיה לבי"ח כזו סיעתא דשמיא כפי שאנחנו רואים. בבית החולים פועלות מרפאות חוץ המטפלות במאות ואלפי חולים. היום הנטייה במערכת הבריאות היא לעבור ל'טיפול יום', באופן הזה פועלות אצלנו מחלקה לגברים, מחלקה לנשים ובקרוב גם מחלקת ילדים.

"בעת האחרונה אני נפגש עם משפחות של חולים באנורקסיה שמבקשים עזרה, והבנתי את חומרת הבעיה הרפואית והרוחנית…"

ד"ר רוטשילד, כדרכו, מדבר בלהט ובנחישות אופיינית. כמו תמיד, כאשר הוא נחשף לבעיה, הוא מיד יוזם פתרון ומסתער עליו בכל כוחותיו, עד להגשמתו בסייעתא דשמיא.

השלכה רוחנית קשה

'אנורקסיה נרבוזה' היא הפרעת אכילה קשה, שאף עלולה בכ-20%-25% מהמקרים להסתיים ברע.

ד"ר רוטשילד: "יש בארץ מאות אלפי חולים – אך רק כ- 80 מיטות, זה רחוק מלעזור לכולם. בניגוד למחלות אחרות כמו סוכרת – אין שיטה אחת כיצד לטפל, ביקרתי בשנים האחרונות במאות מרכזים רפואיים לטיפול באנורקסיה – לכל אחד יש את השיטה שלו, עם הצלחות וכשלונות.

"על פי הנתונים, יש בארץ כ- 50 אלף חולי אנורקסיה, אולם ההערכות הן שהמספר האמיתי גדול פי כמה. המחלה קיימת גם בציבור החרדי, אני מעריך שכ- 20%-30% מהחולים הם שומרי מצוות. מלבד שאנורקסיה היא המחלה הפסיכיאטרית הכי קשה, יש לה השלכה רוחנית קשה. אם כ- 20%-25% מהמקרים נגמרים לא טוב, הרי כמעט 100% מהחולים כיום נושרים רח"ל מהדת במהלך הטיפול, בגלל ההשפעה של החולים האחרים והסביבה הלא דתית. החלטתי לפעול לפתרון הבעיה הן מצד חומרת המחלה אבל לא פחות מכך בשביל הצד הרוחני.

"החלטנו לפתוח יחידה מיוחדת לחולי אנורקסיה, אין לי רצפט או תרופת פלא שניתן להבטיח מרפא לחולים, על פי הסטטיסטיקה אפשר לרפא 30%-40% מהחולים. כ- 40% נשארים עם המחלה אבל עם שיפור, כך שהם יכולים לחיות במשפחה ובסביבה, ולדאבוננו כאמור בחלק מהחולים אי אפשר לעזור להם וזה נגמר לא טוב".

החולים מסרבים לעזוב

ד"ר רוטשילד אינו נבהל מקשיים, והוא זוכה בס"ד לקצור הצלחות, לטובת כולנו.

"פתחנו בסייעתא דשמיא גדולה בית חולים לחולי נפש, וההצלחה אדירה שקשה להאמין.

"כשבניתי את 'מרבה דעת', אמרו לי: ד"ר רוטשילד אתה בונה מלון 5 כוכבים, אמרתי נכון בי"ח לחולי נפש הוא משהו אחר, צריך את זה. ובס"ד אנחנו רואים איך החולים הופכים לאנשים אחרים. בדרך כלל חולים לא רוצים להגיע לטיפול, ורק משתוקקים לצאת מהבי"ח. ופה, כשמשחררים חולים לקראת שבת – הם לא רוצים לצאת… חולות לא דתיות אומרות, 'את השבת שאנחנו מקבלות פה אין בשום מקום'… פעם ראשונה בחייהם הם מרגישים שמטפלים בהם בצורה אחרת.

לאור הבעיה הקשה, גם הרפואית וגם הרוחנית, התקבלה ההחלטה בגיבוי גדולי הדור לפתוח אצלנו יחידה לטיפול באנורקסיה, בגיבוי רפואי של מומחים ידועים ומטפלים בעלי ניסיון רב, ועם גיבוי ופיקוח של הגר"י זילברשטיין.

בימים אלה אנו בעיצומה של הכנה אינטנסיבית, לקראת פתיחה של היחידה בעוד מספר שבועות. נתחיל עם קבוצה של כ- 15 בנות ונשים עד גיל 22, בשיטה חדשה עם גיבוי הלכתי והשקפתי, בצניעות ובדיסקרטיות מקסימלית. גם הגישה לבי"ח מרבה דעת היא כמו לביה"ח הכללי. יש לנו תוכנית מפורטת, בין היתר להצמיד לכל חולה מלווה ברוב שעות היום ולתת להם סדר יום מלא. זו השקעה גדולה ובינתיים יש לנו כמה תורמים מכובדים.

אני מזמין כל מי שמעוניין לשמוע, ומי שמעוניינים להצטרף לצוות ולסייע כמלוות, אחיות, מתנדבות וחולים/ות שנרפאו, שיבוא לפגישה אישית אצלי בלי התחייבות. המעוניינים יכולים להתקשר ישירות אלי 054-6601800 או בפקס 03-5771250 או באי-מייל romo_il@hotmail.com ויוזמנו לשיחה אישית ראשונה. אני נוהג לצטט, שהקב"ה שולח מחלה הוא גם שולח תרופה. אמר לי פרופסור ידוע (עוד לא דתי), 'יש לכם צוות דתי עם יראת שמים, חולים דתיים, אתם תצליחו ובגדול!'

אנו מלאי תפילה לרופא כל בשר שימשיך את הסיעתא דשמיא המיוחדת שקיבלנו בכל ענייני בית הרפואה עד היום, שגם בעניין הזה נהיה פורצי דרך ובעז"ה נזכה לעזור לחולים רבים בדרך התורה".

'מצוה גדולה להתרפאות מזה' – בחזרה ליוזמה החדשה: טיפול ב'אנורקסיה'.

"מצוה גדולה על החולה במחלת אנורקסיה לטפל בעצמו", אומר ל"יתד השבוע" הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רב ואב"ד רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה.

"ואם אינו מטפל בעצמו, הרי הוא מכניס עצמו לסכנה גדולה, וזה סכנת נפשות ממש, וכפי שנאמר בגמרא שהנשבע שבועת שוא לוקה, וביאר הרמב"ם (שבועות פ"א ה"ז) כגון שנשבע שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופים, שאדם לא יכול להחזיק מעמד ללא אוכל שבעה ימים, ומי זה הנשבע שבועה מוזרה כזו, ככל הנראה הוא חולה אנורקסיה, ומצוה גדולה לטפל באנשים אלו, כי הם מסכנים את חייהם, וזה בבחינת פיקוח נפש.

הגר"י זילברשטיין מספר: "שמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שביקר חולה קשה, והחולה אמר למו"ח זצ"ל קצתי בחיי, כי הם קשים עלי. אמר לו מו"ח זצ"ל: נאמר בתורה (דברים ל יט) "ובחרת בחיים" והרבה פירושים נאמרו בזה. אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שאדם חייב לבחור בחיים, גם כאשר הם לא נוחים לו. ולכן מצוה עליך לעורר בלבך רצון ואהבה לקיים רצון הבורא ולבחור בחיים.

"גם חולה אנורקסיה שאינו אוכל, עובר על "ובחרת בחיים" גם כשהוא אנוס, ומצוה גדולה לטפל בחולי זה.

"ובנוסף לזה כתב הרמב"ם (דעות פ"ד ה"א) הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים.

"לכן מצוה גדולה על החולה ללכת להתרפאות מהחולי הזה, ויקיימו בזה כמה מצוות, "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", "ובחרת בחיים", וקיום מצוות "עבודת הבורא".

ואם החולה אינו הולך להתרפאות מעצמו?

הגר"י זילברשטיין: "מצוה על המשפחה לקחתו להתרפאות, ואפילו שלא ברצונו, ויקיימו בזה "ומבשרך לא תתעלם" (ישעי' נח ז), ואפילו שהחולה מתנגד, שמבואר ברדב"ז (סנהדרין פי"ח ה"ו), ובשו"ע הגרש"ז (הלכות נזקי הגוף סעיף ד), שאין אדם בעלים על גופו, שנאמר (ישעי' נז יז): "ונשמות אני עשיתי". וכעין זה כתב רש"י (בבא קמא דף סח ע"ב) שאין אדם מתייאש על עצמו.

"ושמענו שבהרבה מקומות חולים ששהו בבתי חולים כדי להתרפאות מהמחלה הושפעו שם מהחברה הקלוקלת, וכמו שכתב הרמב"ם (דעות פ"ו ה"א) דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו…

"והנה בסוף פרשת בהר כתוב שני פסוקים שלכאורה אין להם שום קשר לפרשה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם… ולמה הכניסה זאת התורה במקום זה.

"ופירש רש"י שהתורה מדברת אל האדם שנמכר לגוי, "שלא תאמר הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו", נמצא שאדם שרואה את רבו עושה עבירה, נמשך אחריו, וגם הוא עלול לעשות כן.

"גם החולה שתלוי מאד בצוות הרפואי, ובחולים האחרים, כשרואה שכולם מזלזלים שם בתורה ובמצוות, גם הוא מטבע הדברים מתקרר ביראת שמים, ולכן מצוה גדולה לעזור להרב ד"ר רוטשילד שליט"א שבונה ומקים מחלקה כזו מיוחדת לציבור החרדי, ונקווה מאד שמחלקה זו כמו שאר המחלקות ישארו ריקות, ונצא ידי חובה בהקמתו, וכל חולי עם ישראל יתרפאו, והבריאים יתמידו בבריאותם".

ארבע הפרעות עיקריות

אנורקסיה
אובדן משקל על רקע של דימוי גוף מעוות. החולים באנורקסיה רואים עצמם כשמנים, גם כאשר משקל גופם הולך ויורד ומבנה גופם הולך ונהיה כחוש. אובדן המשקל נמדד על רקע העקומה האישית של החולה, כפי שנוצרה עד היום, וביחס לגובה ולגיל. אצל ילדים עלולה להופיע עצירה בגדילה. לעתים, הגובה ממשיך לעלות ואילו המשקל עומד על מקומו. ערך ה-BMI (יחס בן גובה למשקל) יורד, ועקומת הגדילה נשברת. למשל: ילד שהיה באחוזון 80 יורד לאחוזון 10. אגב, זהו אחד האופנים להבחין בין ילד רזה מאוד, אולם בריא, לבין חולה באנורקסיה; האם עקומת הגדילה של השנים שעברו נשמרת, או שהיא נשברת?

הפחד הגדול של החולים באנורקסיה הוא מפני העלייה במשקל, וזוהי אימה של ממש. חלק מן החולים יאכלו ויקיאו, או שיקפידו לשרוף את הקלוריות ה'עודפות' על ידי פעילות גופנית או שימוש במשלשלים.

בולימיה
התקפים של בולמוסי אכילה, המפוצים מאוחר יותר על ידי צומות. משקלן של החולות נמוך, או אף תקין, אולם בשעת התקף הן מאבדות את השליטה העצמית ומסוגלות לחסל כמויות מזון בלתי הגיוניות – על פי רוב בסתר. כך, למשל, עלולה תכולת המקרר להיעלם בן לילה ממש, ועוד מבלי שהמזון הגולמי עבר את תהליכי הבישול הנצרכים, או שהמזווה מתרוקן לחלוטין מכל תכולתו (לעתים כולל אטריות לא מבושלות). משקלם התקין, ואף הגבוה, של הלוקים בבולימיה, והעובדה שהתקפי בולמוס האכילה מתרחשים בשעות הלילה, מאפשרים לחולים להסתיר את המחלה ומקשים על האבחנה.

הפרעת אכילה של צמצום/הימנעות בצריכת מזון (ARFID):
צמצום אכילה, או הימנעות מקבוצות מזון שלא על רקע של דימוי גוף מעוות. כמות המזון הנצרך הולכת ויורדת, מספר המוצרים הנצרכים הולך ומצטמצם, והחולה מפתח חסר ברכיבי תזונה מסוימים או משקל ירוד (או שניהם, כמובן). בהפרעה זו עלולים ללקות גם ילדים צעירים יותר. היא מסתמנת, בתחילת התהליך, כבררנות או פינוק מיוחד באוכל, אולם שלא כפינוק 'בריא' היא פוגעת בגדילה, מביאה לחוסר שגשוג ובולמת את העלייה במשקל.

אכילת יתר
התקפי אכילה של כמויות מזון גדולות בפרק זמן קצר. לפחות פעם-פעמיים בשבוע, למשך כשלושה חודשים לפני הפנייה לעזרה ולטיפול. בשעת התקף האכילה ישנה תחושה של אובדן שליטה. הפרעת אכילת יתר אינה כוללת התנהגויות מקזזות, כמו הקאות, צומות, שימוש בתרופות משלשלות או פעילות גופנית מאומצת שמטרתה שריפת קלוריות.