דברי חיזוק למפלת

בת ישראל יקרה וחשובה !

בשעה של כאב ושברון לב יש לחזור ולשנן את דברי נעים זמירות ישראל "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים כ"ג, ד'), כלומר, בכל זמן ומצב נמצא הקב"ה עמנו – יודע, שומע וקרוב אלינו, בו מבטח ומשען.

את התפקיד החשוב ביותר והאחראי מכל, יצירת חיים, הטיל הקב"ה על הנשים. גזרה חכמתו יתברך שהתהליך המופלא והמלא בחכמת אין קץ יעבור דרכינו. אנו מלוות אותו בתפילות ובציפיות מראשית, בכל רגע, שעה, יום, חשות את כל שלבי ההתפתחות, ואין לנו שמחה ואושר גדולים יותר.

העובַּר הוא כבר בן העולם הבא
עלינו לדעת כי אנו שותפות לבורא כל העולמים, וממלאות בכך תפקיד שאין אחר יכול לבצע, ומכאן שאם בשלב כל שהוא בוטל התפקיד ע"י בורא העולם, אנו הרי את חלקנו עשינו בשלימות. ויתרה מכך, בגמ' במס' סנהדרין דף ק"י מובאת דעתו של רבינא כי מרגע הראשון להריון, העובַּר הוא כבר בן העולם הבא שנאמר: "זרע יעבדנו", ורש"י במקום מוסיף: "אף אם אח"כ היתה הפלה, ולא רק לנולדים".

והוסיף על כך בעל ה"אגרות משה", הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, גדול פוסקי ארה"ב ומגדולי הפוסקים בדורנו, כי כיון שהעובר לא חטא כלל, הרי שיקום בתחיית המתים כצדיק גמור הנקי מכל חטא, ולא יהא בצער גלגול מחילות ככל הנפטר בחו"ל, ואמו זכתה לקיים חסד גדול עם הנשמה שעשתה כאן תיקונה.
הרי שאין מקום למחשבה כי לריק יגענו ואין שכר לפעולתנו. יש ויש, והוא לאין שיעור. וכמובן אין לנו לעסוק ולחשב מדוע "השותף" הפסיק את תפקידנו. זה לא בידינו, ומובטח הוא הקב"ה ברוב רחמיו כי לטובה לנו.

ידועים דברי המדרש, כאשר במצרים הגזירות כבדו, והמצרים גזרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", עמד עמרם והוציא (גרש) את אשתו. אמר: "לחינם אנו מולידים, הרי הצער של התינוק וההורים כה גדול, עדיף שלא להוליד", עמדו כולם (אחריו), והוציאו את נשותיהם. אמרה לו מרים בתו: "גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה גזר רק בעולם הזה, ואתה גזרת גם בעולם הבא". ופירש רש"י: "שכיון שאינם נולדים, אינם באים לעולם הבא", ואף שהרי יש כאן צער נוראי שאין לתאר גם לתינוק שמוטבע בנהר וגם להוריו, אבל כיון שרק דרך מעבר בעולם הזה יכולה הנשמה להגיע לעוה"ב, כבר כדאי הוא כל הצער של כל התינוקות והוריהם, כדי שתיקון הנשמה יעלה אותה מעלה מעלה. וכיון שמתחילת ההריון כדכתבנו לעיל נחשב כבר כעובד ה', כנאמר "זרע יעבדנו", ממילא בכל שלב זוכה לנצח נצחים בעולם הבא.
"אין בן דוד בא עד שתכלנה נשמות שבגוף"
שנינו במסכת יבמות דף סב. "אין בן דוד בא עד שתכלנה נשמות שבגוף", וביארו המפרשים כי בעולם

העליון קיים אוצר של נשמות שנקרא "גוף", ומשם יורדות הנשמות לעולם בעוברים במעי אִמן, וכל עוד ישנן שם נשמות, עדיין לא הגיע קץ הגאולה. מכאן שכל נשמה היורדת לעולם יוצאת מאותו מקום שגוף שמו. א"כ גם נשמת העובר שנתנה בו לזמן קצר הרי גם היא יצאה מ"הגוף", וא"כ הרי קרבה בכך האשה את הגאולה השלימה שתבוא במהרה בימינו.

ולסיום מסופר (מדרש משלי פרשה לא) כי שני בניו של ר' מאיר נפטרו בשבת. כאשר שב מבית הכנסת שאלה אותו אשתו הרי הנך יודע כי יש לנו פקדון של פלוני. הוא בא היום ובקש את פקדונו בחזרה. מה עלי לעשות? ענה לה ר' מאיר: בודאי שעליך להחזיר הפקדון. לקחה אותו הצדקת אשתו אל העליה, והראתה לו שני בניו מתים. משהחל לבכות אמרה לו: והלא אמרת כי עלי לשמוע בקול המפקיד. א"כ מדוע הנך בוכה, והלא גם אלינו בא בעל הפקדון שהפקיד בידינו נשמות טהורות אלו ולקח הפקדון מאתנו. עלינו לשמוח שנבחרנו אנו לתפקיד חשוב ואחראי זה, וכי השלמנו תפקידנו בהצלחה, ובעל הנשמות שמח מכך שמלאנו בהצלחה את שהטיל עלינו.

על אחת כמה וכמה שמדובר לפני צאת העובר לעולם, ודאי כי לא חטא כלל, וההורים מילאו שליחותם נאמנה. יתן ה' שמכאן ואילך לא יבוא צער בבתינו, ונזכה לבנים ובנות בריאים העושים רצון הקב"ה בשמחה.

ושתזכי לחזור אלינו לבשורות טובות, בברכת רפואה שלימה.
מרכז רפואי מעיני הישועה