Skip to Content

עשרת כללי הזהב למניעת מוות בעריסה

2017 אוגוסט 1 / ט' אב ה' אלפים תשע"ז

הסטטיסטיקה לא משקרת: אחד מכל אלף תינוקות בישראל נפטר בשנה הראשונה לחייו במסגרת מה שמכונה 'מוות פתאומי בלתי מוסבר – מוות עריסה' ל"ע * קיים של פער של 60 עד 90 אחוזים לטובת תינוקות שהוריהם מקפידים להשכיב אותם רק על הגב * אז למה בכל זאת 81 אחוז מההורים החרדיים לא מקפידים על כך? * ד"ר יורם בן יהודה, מנהל מחלקת ילדים ב'מעיני הישועה' והאחות האחראית על טיפות החלב בבני ברק, הגב' מ. קורש.

 הסיבה הראשונה היא כמובן חוסר המודעות. הורים לתינוקות לא מודעים די הצורך לחשיבות העצומה של ההקפדה על כללי הבטיחות השונים. גם אלו שכן יודעים מה הם הכללים, אינם מכירים את פרטי הסטטיסטיקה, וסבורים כנראה שמדובר בהנחיות ש'מישהו המציא', רק כדי שלא יאמרו שעולם הרפואה לא עושה כלום למניעת המקרים הטראגיים הללו.
- יורם בן יהודה, מנהל בפועל של מחלקת הילדים

מי שנחשף לנתונים המלאים בכל הקשור למקרי 'מוות בעריסה', אינו יכול שלא להזדעזע: על פי הסטטיסטיקה בישראל ובעולם המערבי, אחד מכל אלף תינוקות נפטר בשנה הראשונה לחייו במסגרת מה שמכונה 'מוות פתאומי בלתי מוסבר – מוות בעריסה'. בעבר התייחסו למקרים אלו כמו גזירת גורל שאין לנו רשות להרהר אחריה, אך היום אנו יודעים שבסייעתא דשמיא ובעזרת שמירה על כללי הבטיחות הנדרשים, אפשר להפחית את הסיכון במאות אחוזים. רק ההקפדה על השכבת תינוקות על הגב ולא על הבטן, תרמה לירידה של 60 עד 90 אחוזים במספר מקרי המוות בעריסה.

אז למה בכל זאת, רק 19 אחוז מההורים החרדיים בישראל מקפידים להשכיב את התינוקות על הגב, וכל 81 האחוזים הנותרים לא מקפידים על כך?

הסיבה הראשונה היא כמובן חוסר המודעות. הורים לתינוקות לא מודעים די הצורך לחשיבות העצומה של ההקפדה על כללי הבטיחות השונים. גם אלו שכן יודעים מה הם הכללים, אינם מכירים את פרטי הסטטיסטיקה, וסבורים כנראה שמדובר בהנחיות ש'מישהו המציא', רק כדי שלא יאמרו שעולם הרפואה לא עושה כלום למניעת המקרים הטראגיים הללו.

לנוכח חשיבותו העצומה של הנושא האמור, והידיעה הברורה שפרסום כתבה זו תביא בוודאות גמורה להצלת חיי תינוקות, פנינו למנהל מחלקת ילדים במרכז הרפואי 'מעיני הישועה' ד"ר יורם בן יהודה, ולאחות הגב' מרים קורש, אחראית על טיפות החלב בבני ברק, מטעם לשכת הבריאות המחוזית.

  • מוות בעריסה זה למעשה אוסף של שלל מקרי מוות מסיבות שונות שאנחנו לא תמיד יכולים להסביר אותן, נכון?

ד"ר בן יהודה: "זה נכון ולא נכון. ההגדרה הרפואית של מוות בעריסה כפי שמקובל כיום לכנות את המקרים הללו ברחבי העולם, זה מקרה של מוות פתאומי, בלתי צפוי ובלתי מוסבר, של תינוק מתחת לגיל שנה בזמן שהוא ישן. בעבר היו מחשיבים גם מקרי מוות דומים עד גיל שנתיים כ'מוות בעריסה', אך לפי מירב הבדיקות כנראה שזה לא קורה מעל גיל שנה. יתירה מזאת, יותר מ-90 אחוז ממקרי מוות בעריסה מתרחשים בין גיל חודשיים לששה חודשים.

"הנתונים שמצביעים על תינוק אחד מכל אלף שנפטר ממות בעריסה, נכונים לגבי מדינות העולם המערבי שמצב מערכת הבריאות שלהן מקביל פחות או יותר לרמת הרפואה כאן בישראל. עם זאת, לנו אין נתונים ברורים בנושא זה, כי בארץ לצערי לא בודקים מקרי מוות בעריסה בצורה שיטתית.

"אנחנו יודעים שבין 40 ל-60 תינוקות מתים מדי שנה בישראל ממוות בעריסה. אבל אנחנו לא יכולים לדעת מה המספר המדויק בגלל המחסור בבדיקות. ואני רוצה לומר כרופא שעובד בבית חולים חרדי, שאפשר לעשות חלק משמעותי מהבדיקות מבלי לפגוע בכבוד המת וברצון המשפחה. גם בלי להגיע לנתיחה, אפשר לדעת רבות על היארעות המקרים אם יעשו את הבדיקות שכן אפשר לעשות גם במסגרת השמירה על כבוד הנפטר.

השמירה על בריאות התינוק מתחילה עוד לפני שהוא נולד. צריך להיזהר מאוד מעישון, כולל עישון פאסיבי, מצריכת אלכוהול וכדו', ואני לא מדבר על כוס יין של קידוש שאינה מזיקה בכלל ואם מדובר על פעם בשבוע ואפילו קצת יותר בתקופת החגים, אז אין בזה שום בעיה.
- יורם בן יהודה, מנהל בפועל של מחלקת הילדים

"הנתונים הללו חשובים קודם כל בשביל הסטטיסטיקה, לא היינו יכולים להגיע להישגים הגדולים שהושגו בהורדה דרסטית של כמות  מקרי המוות הלא מוסברים בתינוקות בזמן שינה, אם לא היו עושים את הבדיקות הללו בעולם. אבל גם בלי הסטטיסטיקה יש מקרים שבהם יש גורם שאפשר לזהות. כך למשל את המקרה הידוע של 'פרשת רמדיה', אם היו בודקים היטב מה גרם למותו של התינוק הראשון בסדרה, היו מגלים שמחסור ברכיב בפורמולה הוא הגורם, וחייהם של התינוקות האחרים היו ניצלים. ישנם כמובן גם מקרים של מחלה זיהומית מדבקת שעלולה לפגוע גם באחיו של התינוק שנפטר או בתינוקות אחרים ששהו אתו אצל אותה מטפלת וכדו'. כשאנחנו לא עושים את הבדיקות הללו, אנחנו בהחלט חוטאים למקצוע שלנו, ולדעתי צריך לעבוד על זה בדחיפות לגבש כללים שיהיו מקובלים גם על גדולי פוסקי ההלכה ולצאת לדרך כדי להציל את התינוקות הבאים".

  • בוא נעזוב לרגע את התפקיד של הרשויות מול מערכת הרפואה, ונדבר אל קהל הקוראים שלנו, ההורים. מה הם יכולים לעשות כדי להוציא את התינוק שלהם מהסטטיסטיקה האכזרית הזאת, ולהגן עליו מאסון נורא כל כך?

"השמירה על בריאות התינוק מתחילה עוד לפני שהוא נולד. צריך להיזהר מאוד מעישון, כולל עישון פאסיבי, מצריכת אלכוהול וכדו', ואני לא מדבר על כוס יין של קידוש שאינה מזיקה בכלל ואם מדובר על פעם בשבוע ואפילו קצת יותר בתקופת החגים, אז אין בזה שום בעיה. חשוב מאוד לבצע גם מעקב מסודר אצל רופא או רופאת הנשים, הסיבות לא ברורות לנו לחלוטין אבל כן ברור לנו שהשכיחות של מוות בעריסה גבוהה יותר אצל אימהות של עברו מעקב מסודר. כנראה שבחלק מהמקרים זה קורה בגלל מומים מולדים שלא מגלים אותם בזמן ולפעמים זה בגלל שעלול להיות מצב שבו אם שמזניחה את המעקב, מזניחה בהמשך גם את התינוק.

"כשהתינוק מופיע ומצטרף למשפחה, זה הזמן להתחיל להקפיד על הכללים במלואם בכל הקשור לטיפול בתינוקות.

"שימו לב: 50 אחוז ממקרי מוות בעריסה מתרחשים בשלושת חודשי החורף – ינואר, פברואר ומרץ. גם כאן לא ברורות הסיבות אבל זאת סטטיסטיקה מאוד ברורה! בחודשים אלו מתים כמחצית מהתינוקות שמתים בכל השנה כולה ממוות בעריסה.

"עוד יש לדעת", מוסיף ד"ר בן יהודה, "שחימום יתר של החדר הוא גם גורם משמעותי מאוד למוות בעריסה. כשמדליקים מזגן על חימום צריך שהמעלות יהיו בין 22 ל-24, לא פחות ולא יותר. זה חשוב מאוד. גם עטיפת גופו של הילד במספר גבוה מדי של שכבות עלולה להיום גורם משמעותי, וכן כיסוי עם שמיכות רבות מדי. זה לא קשור להתייבשות! גם אם תתנו לתינוק לשתות הרבה, זה לא ישנה את העובדה שחימום יתר מסוכן עבורו. צריך להיזהר שלא יהיה לו מדי חם, וגם שיהיה לו חופש תנועה, אם התינוק כלוא בין שכבות הבגדים או שהשמיכה עוטפת אותו בחוזקה והוא לא יכול לזוז, הסיכון למוות בעריסה גובר.

"הנחיה נוספת היא להשכיב את התינוק על מצע קשיח ולא על משטח רך. דווקא לזה יש הסבר מדעי, כי אם ראשו של התינוק שוקע במצע רך, הוא יוצר בור שבו מתאספת דו תחמוצת הפחמן כתוצאה מאוויר הנשימה שהוא פולט, ולמעשה הוא נושם אוויר בלי חמצן נקי, מה שגורם לו להיחנק.

עישון!! עישון הוא הגורם מספר שתיים בשכיחותו למוות בעריסה. הורים שמעשנים בחדר או בבית בו התינוק נמצא לוקחים סיכון לא מחושב ולא הגיוני. הם פשוט מכניסים את הילד שלהם לסכנת חיים מיידית. העשן נשאר בבית עם כל הרעלים שלו, התינוק שואף אותם והתוצא היא מוות בעריסה ברבים מהמקרים.
- יורם בן יהודה, מנהל בפועל של מחלקת הילדים

"עישון!! עישון הוא הגורם מספר שתיים בשכיחותו למוות בעריסה. הורים שמעשנים בחדר או בבית בו התינוק נמצא לוקחים סיכון לא מחושב ולא הגיוני. הם פשוט מכניסים את הילד שלהם לסכנת חיים מיידית. העשן נשאר בבית עם כל הרעלים שלו, התינוק שואף אותם והתוצא היא מוות בעריסה ברבים מהמקרים.

"והכי חשוב, זה להשכיב את התינוקות על הגב ולא על הבטן", אומר ד"ר בן יהודה, ומוסיף: "הורים שימו לב! אי אפשר להגזים בחשיבות של הדבר הזה. להשכיב תינוקות על הבטן זאת סכנת חיים עבורם. למה לכם לסכן כך את הילד שלכם? כל עולם הרפואה מכיר בסכנה הזאת, כל מי שחקר את הנושא מסכים עם הקביעה הזאת. המציאות מראה שהורים שהקפידו להשכיב תינוקות על הגב הורידו את הסיכון למוות בעריסה בהיקף של בין 60 ל-90 אחוז לפי מחקרים שונים. אם את משכיבה את התינוק שלך על הגב, הסיכון שלו למות ממות בעריסה נמוך יותר במאות אחוזים מהתינוק של השכנה שלך שאין לה מודעות להקפיד על כך. לא תרצי להציל את הילד שלך???".

 

האחות הגב' מרים קורש, אחראית על טיפות החלב בבני ברק מטעם לשכת הבריאות המחוזית בתל אביב, מחזקת את דבריו של ד"ר בן יהודה: "בשעה שבעולם המערבי חלה ירידה דרמטית של עד  50%-70% בשיעורי התמותה במקרי המוות בעריסה בשל יישום ההמלצות להשכיב תינוקות על גבם ולהימנע מעישון, בישראל אחוז ההורים שמשכיבים תינוקות על הגב נמוך מאד", היא אומרת, "מדובר על 30 עד 40 אחוז מההורים בישראל שמקפידים להשכיב את התינוק רק על הגב. נתון נמוך מאוד שמשקף בעיה של ממש בנושא.

"לדבריה, בציבור החרדי המצב קשה עוד יותר: "על פי סקרי עמותת 'עתיד' ומשרד הבריאות, רק 19 אחוזים מהאוכלוסייה החרדית בישראל, משכיבים את התינוקות על גבם". עם זאת, הבשורה הטובה היא ש"אימהות לילד ראשון נוטות יותר לנהוג לפי ההנחיות".

הגב' קורש מדגישה שההנחיה להשכיב תינוקות רק על הגב אינה חדשה כלל ועיקר: "מאז שנת תשנ"ח, לפני 19 שנה, ההנחיה של משרד הבריאות היא להשכיב תינוקות עד גיל שנה בזמן השינה רק על הגב. אבל לצערנו ההנחיות הללו לא מיושמות על ידי רוב ההורים. התוצאה: מספר מקרי הפטירה לא ירד בשנים האחרונות, ומבירור שנערך עולה שרוב התינוקות שכבו על הבטן כשנמצאו ללא רוח חיים!".

מספר מקרי הפטירה לא ירד בשנים האחרונות, ומבירור שנערך עולה שרוב התינוקות שכבו על הבטן כשנמצאו ללא רוח חיים!
- הגב' מרים קורש,אחראית על טיפות החלב בבני ברק מטעם לשכת הבריאות המחוזית בתל אביב

מה עושים כדי לשנות את הסטטיסטיקה ולהציל יותר תינוקות ממוות בעריסה ל"ע? הגב' קורש מבהירה שהאחיות בטיפול החלב משקיעות מאמצים רבים בנושא, בניסיון לחנך את ההורים לשמור על כללי הבטיחות, וליידע אותם בכללים הללו: "האחות בודקת עם ההורים את הידע שלהם ומחזקת את הנכונות לשינוי לפי הצורך".

אבל הבעיה מתעצמת ואולי אפילו מתחילה דווקא מאותן אימהות וסבתות שבטוחות שהן יותר חכמות ממיטב החוקרים המקדישים את כל חייהם לחקר תסמונת מוות בעריסה. כל המחקרים המקצועיים והנתונים הבדוקים והוודאיים, מתמוססים כלא היו כשהסבתא הרחומה שכנראה לא ניחנה בחכמה יתירה מספרת לביתה, האם הצעירה ש"התינוקות שלי הושכבו על הבטן ולא קרה להם דבר…". העוסקים במלאכה מבינים את הנחיתות שלהם אל מול 'עצות הסבתא' או 'הדרכת השכנה', "במקרים אלה ניתן דגש על הדרכה בעלת מידע נכון ועדכני", אומרת הגב' קורש, "אבל עבור רוב המטופלים ידע והנחיות אינם מספיקים לחולל שינוי ארוך טווח בבריאות…".

 

במרכז הרפואי 'מעיני הישועה' החליטו להרים את הכפפה, ולנוכח הנתונים המזעזעים על כך שבמגזר החרדי רק 19 אחוז מההורים מקפידים לבצע את הפעולה הפשוטה כל כך כהשכבת תינוק על הבטן, שכאמור הוכחה בוודאות גמורה כמצילת חיים, קיים בית החולים כינוס הדרכה מיוחד, במהלכו הובאו דבריו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, ויו"ר ועד ההלכה של 'מעיני הישועה'.

"חובה לציית להנחיות הרופאים המומחים ומשרד הבריאות ולהשכיב את התינוקות אך ורק על גבם בעת השינה", פסק הגר"י זילברשטיין. "בגמרא כתוב שאמא אסור לה ללכת כאשר הילדה נמצא מאחורי גבה (מנשא) מחשש שמא יגנבו את הילד. מתי שמענו שקורה דבר כזה? אולי פעם למיליון. אבל חז"ל חששו ואמרו איסור מוחלט לאשה ללכת בצורה כזאת.

"על אחת כמה וכמה כשהרופאים אומרים, שהניסיון מראה וההיגיון אומר שיש קצת סיכון (בהשכבת תינוק על הבטן) ודאי שאסור לעשות זאת. כל אמא חייבת ומצווה עליה לשמוע לדברי הרופאים, ואם הרופאים אומרים, שיש חלילה חשש, הרי שחובה לשמוע להם".

בפני הגר"י זילברשטיין הוצגה שאלה נוספת: "יש תחושה בציבור שמכיוון שבעבר היו המלצות להשכיב התינוק על הבטן ועכשיו ההמלצות להשכיב על הגב, התחושה היא שהמלצותיהם בנויות לפי כל מיני השערות לא כ"כ מבוססות שאנחנו לא צריכים להתחשב בהם, האם אמנם צריכים להתחשב בהשערות העדכניות?".

על כך השיב הגר"י זילברשטיין: "כן! ויש לומר, בגמרא כתוב אין רשות לרופא לרפאות רק ברשות בית דין, אומר רבינו 'ערוך השולחן' היום בית דין לא מתעסק בזה, ועל כן כיום הרופאים המומחים ומשרד הבריאות הם הקובעים! אם הם אומרים היום כך, הרי זו הלכה!".

 

בסיכום הדברים מציין ד"ר בן יהודה, שהורים והמטפלים בתינוקות חייבים לתת את הדעת גם על גורמי מוות נוספים שאינם מוות בעריסה: "לינה משותפת עם תינוק במיטה מסתיימת לא פעם בחנק של התינוק. כל אחת מהאימהות הללו היתה בטוחה שלה זה לא יקרה ולא הבינה איך זה יכול היה לקרות לאימהות אחרות, אבל זה קורה למרבה הצער, ולמרות זאת הורים ממשיכים לישן עם התינוקות המיטה. לא ברור איך הם מרשים לעצמם לעשות זאת.

"כמו כן צריך להקפיד שלא יהיו צעצועים בתוך מיטתו של התינוק, אפשר שיהיו תלויים בהישג יד, אבל לא לצדו במיטה בהישג פה או אף. צעצועים קטנים צריך להרחיק ממנו ועדיף להוציא מהבית או לשמור אותם במקום לא נגיש לילדים עד שהתינוק יגדל. כמובן שצריך להישמר מאוד מניילון על כל סוגיו, מבלונים שאינם מנופחים או שהתפוצצו ועד מפות חד פעמיות לשולחן וכדו'. לא להאכיל תינוק עם בקבוק בזמן שהוא שוכב במיטה, ולא להאכיל אותו בכלל בזמן שהוא ישן.

"הכי חשוב", הוא מסיים, "זה לזכור שגם מי שזה אף פעם לא קרה לו, אין לו שום ביטוח שזה לא יקרה לו חלילה. זה שלא קרה כלום מכך שהפרתם את ההנחיות אלף פעמים, לא יגן על התינוק שלכם בפעם האלף ואחת. חשוב מאוד שאנשים בעלי השפעה על הקהילה ידברו על זה, וגם משרד הבריאות והרשויות צריכים לתת את הדעת ולהרים קמפיינים משמעותיים שיחדירו את העניין למודעות של הציבור.

"אני מאמין שזו לא גזרת גורל, ואפשר להילחם בתופעה הנוראית הזאת. אנחנו במעיני הישועה כבר התחלנו להיאבק, הרב זילברשטיין שליט"א נרתם גם הוא למערכה, אבל כדי שמהפכה הזאת תקרה אנחנו צריכים גם את האימהות והסבתות, האבות והסבים, המטפלות והגננות, כולם צריכים להתגייס למשימה החשובה של הצלת חיי התינוקות היקרים לנו מכל".

לפני שנפרדנו, ביקשנו לשמוע מד"ר בן יהודה קצת על עצמו ועל חוויותיו כמנהל מחלקה בבית החולים 'מעיני הישועה': "הגעתי לכאן לפני שנים אחדות, קודם לכן הייתי מנהל המחלקה לרפואה דחופה לילדים בבתי החולים הדסה ווולפסון, והגעתי למעיני הישועה כשאני נענה לקריאתה של קולגה, ד"ר חנה מינצר – אופיר שניהלה את המחלקה כאן וביקשה ממני להצטרף להצלחה. לכבוד היה לי לעבוד לצדה, לפני כחצי שנה היא פרשה, ובעקבות כך אני התמניתי במקומה לתפקיד מנהל המחלקה.

"אני חושב ש'מעיני הישועה' הוא בית חולים מאוד מיוחד, מבחינה זו שהוא היחיד בארץ שהוא באמת בית חולים קהילתי, המתאים את עצמו לקהילה בה הוא עובד. מבחינה מקצועית ברוב הדברים אינו נופל מבתי החולים הטובים ביותר. אני יכול לומר לגבי מחלקת ילדים: יש לנו רופאים מצוינים, וכאשר חסרים לנו יועצים במקצועות על אנחנו נעזרים בבתי חולים בסביבה, אנחנו איתם מתייעצים כדי לפתור בעיות, וברוך ה' בית החולים מתנהל בצורה יוצאת דופן גם במקצועיות וגם בשירות הייחודי כל כך שמותאם לאורח חייה של הקהילה החרדית כפי שלא תמצאו באף בית חולים אחר".

 

מרפאות החוץ שלנו שודרגו בכל כך הרבה מומחים,
לכל גיל, לכל אחד וכמובן לכל המשפחה. לבריאות!
חזור למעלה